<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ה</h1>
<h2>דף יג:</h2>
אמרינן בפרק הקומץ רבה (מנחות ל' א' וע"ש בתו') עושה אדם יריעה לספר תורה בת שלש דפין ולא יותר משמונה דפין ושיעור רחב הדף שלשה למשפחותיכם בשיטה אחת ובסוף הספר אפילו פסוק אחד בדף אחד, פירש ר"ת שלשה למשפחותיכם מכתיבה דקה אבל מכתיבה גסה הכל לפי הנוי שלא יהיו עיניו משוטטות שהרי פי' ר"ח בשם הגאון שלשה למשפחותיכם הוי טפח ואי מכתיבה גסה הוי טפי מטפח, וארכו של ספר תורה ששה טפחים כלוחות וכן היקיפו (ב"ב י"ד א' ע"ש) וכל זה למצוה אבל לא לעכב כל זה פירש בתיקון שלו, ושיעור גליון מלמטה טפח ומלמעלה שלש אצבעות ובין דף לדף רוחב שתי אצבעות ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה ובין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה ובין אות לאות כמלא חוט השערה, נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות בסוף השיטה לא יכתוב חוץ לדף שלש אותיות כי אם שנים חוץ לדף ושלשה בתוך הדף ואם נזדמנה לו תיבה בת שתי אותיות לא יכתבם חוץ לדף כי אם בתחילת שיטה, ופירש ר"ת שאם נזדמן לו שם בסוף שיטה לא יכתוב חוץ לגליון אפילו אות אחת (מנחות ל' ב' ובתו'), ומנין השיטין שבעמוד כדאיתא במסכת סופרים (פ"ב ה"ו ע"ש) או שישים או ארבעים ושמונה (סה"ת סי' קצ"ז). ובהקומץ רבה אמר בסוף הברייתא שהבאתי דבסוף הספר אפילו פסוק אחד בדף אחד, והבא לגמור ספר תורה לא יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשים אבל מקצרו והולך עד סוף הדף (שם ל' א'), ולעיני כל ישראל באמצע השיטה דווקא כך מסיק רב אשי שם, ואמר בפ"ק דב"ב (י"ג ב') שבין חומש לחומש יניח ד' שיטין.
גרסינן בב"ב בפ"ק (י"ג ב' ע"ש ובתו') חכמים אומרים עושה לספרים, כגון מגילה ושאר ספרים, בתחילתו כדי לגול היקף וסופו כדי לגול עמוד כך עיקר הגירסא ולא להפך שהרי תניא התם (י"ד א' ע"ש) כל הספרים נגללין לתחילתן וספר תורה נגלל לאמצעיתו ועושה לו שני עמודים אילך ואילך לפיכך צריך שיהא בתחילתו ובסופו כדי לגול עמוד, ואמרינן נמי שמזוזה כורכה מאחד כלפי שמע בפרק הקומץ (מנחות ל"א ב') (ע"פ סימני סה"ת ר"ב).
